יזמות

חרף הכל ולמרות הכל, אף פעם אל תפסיק.

שלום, אני תמר איש כסית, מעצבת מוצרים לאנשים עם צרכים מיוחדים. זהו שבוע היזמות שלי.

שבוע שבו הרבה מהיוזמות שלקחתי על עצמי להשתתף בהן או להוביל, מתרכזות: מחר יש לי ראיון לאירוע יזמות חדש הכולל פתרון בעיות לחקלאים באפריקה, ביום שני אני בכנס בינלאומי להשקעות במיזמים חברתיים, שלישי עד חמישי בנמל ת"א ב TOM - מרתון של 72 שעות ליצירת מוצרים ופתרונות לאנשים עם צרכים מיוחדים, יום שישי סידורים ואריזות, ובמוצ"ש אני נוסעת לשבוע יחד עם הצוות שהקמתי למרכז הפיתוח של קימברלי קלארק בקוריאה, כדי להמשיך לפתח איתם שם מוצר לגיל השלישי. מוצר אשר כשיצא לשוק, הוא ימנע סבל רב וישפר באופן מהותי חיים של מיליוני אנשים.

גם בימים האחרונים הייתי עסוקה מאוד: ביום חמישי מסרתי מודלי ייתכנות עובדים של סדים טיפוליים וחדשים מסוגם ללקוח, ביום שישי ביליתי יום שלם בזיכרון יעקב עם צוות האיי קונטרול המפתח מכשיר שיאפשר לחולי ALS להביע את עצמם, ובנינו מודלים ראשונים. מחר בבוקר אני נוסעת למרכז עבודה שיקומי להמשיך את פיתוח המוצר שהמצאנו להם, ובין לבין בנסיעות ובשעות הפנויות אם יישארו לי, אני צריכה להתאמן על טקסטים ארוכים לפרזנטציה באנגלית וללמוד בעל פה נאום קצר שונה לכל אירוע.

בשבוע האחרון הרגשנו את ניצני הקיץ שמגיע, תקופה של התחדשות, סוף של תקופה והתחלה חדשה. אני נזכרת שבדיוק לפני כשנה התפטרתי מהעבודה שלי כשכירה. אם הייתם אומרים לי שבעוד שנה אקרא את שתי הפיסקאות שלמעלה, הייתי פוערת זוג עיניים נדהמות. כל כך הרבה דברים נפלאים ואדירים קרו בשנה הזו, דברים מרגשים, דברים שיש ללמוד מהם, משברים, ימים יותר טובים ופחות טובים, אבל בסך הכל – זאת הייתה שנה מלאת השראה, תקווה ושמחה בשבילי ובשביל כל האנשים שסביבי. אני כותבת את המשפט הזה ונראה לי שהמילים לא יכולות לתאר את העוצמות של הדברים שהשתתפתי בהם. חמש שני אני מתמחה בתחום של עיצוב שיקומי, ובשנה האחרונה חלה התעוררות עצומה בתחום – ואני שטה בראש הגל הזה עם עוד כמה חברים, והרוח מעיפה אותנו גבוה.

אך יש צד שני לעולם היזמות, והוא עולם חוסר הודאות וחוסר הביטחון הכלכלי. המתח שהצד הזה בסיפור יוצר, הוא אולי הסיבה שבגינה יזמים רבים נוטשים באמצע הדרך או לא נכנסים אליה בכלל. לעיתים אני נאלצת לעמוד במבחני סבלנות ואמונה גדולים, כמו חודש קשה במיוחד שאליו מצטרפת בצעדי מחול עליזים הוצאה לא צפויה של כמה אלפי שקלים. כמו דרך שמתארכת הרבה אחרי שהתקציב נגמר. צריך אורך רוח בשביל זה, צריך להיות חזק כדי לא להשתגע.

אז מה עושים כשיש שבוע כזה, שכל כך הרבה דברים טובים וגדולים קורים ואני עם עין אחת בחשש על החודש הבא ועין אחת פה, מנסה לתפוס הכל? אז דרך את היא לשים את עצמך במקום שאני רוצה להיות בו, וזה אומר לשכנע את עצמך שאתה כבר שם ולקבל החלטות מהמקום הזה. כשמקבלים החלטות ממקום של הצלחה ולא ממקום של הישרדות, לפעמים הפתרונות עולים אל פני השטח. הדרך השנייה היא לחכות, ולהאמין שדרך העשייה העמוסה, גם הפרנסה תגיע. אפשר גם לנסות לבקש מקדמות ממקומות שאני עובדת איתם באופן שוטף – אפילו שזה מוצא אחרון. אפשר לפנות לקרנות התומכות ביזמים, אפשר לחפש פרויקטים חדשים, מקומות ללמד בהם, יוזמות חדשות, ואפשר להיזכר בתמונה הזאת ולהתחזק:

הרי בסופו של דבר, היצירתיות היא לא נחלת העיצוב בלבד. היצירתיות יכולה להיות גם בהתמודדות היומיומית, צריך לצאת מהקופסא כדי לא לצאת מהכלים, ולמצוא פתרונות יצירתיים. אני דואגת להקיף את עצמי ביועצים שיעזרו לי לחשוב כשאני לחוצה, אנשים שמאמינים בי ובדרך שלי. אלו שבאים איתי, מאמינים ותומכים בי - אין לזה תחליף. למאמנת האישית שלי, איילת שדות – אין תחליף. למשפחה שלי, ליועצים אחרים שטובתי וטובת הכלל מונחת לפניהם. כולם נותנים לי גיבוי אמיתי ואני לא לבד בזה. אני גומלת להם בכך שאני דואגת להמשיך לחזק את עצמי ולהאמין, ועל ידי כך לתת תוקף להשקעה שלהם. אני חושבת שהאמונה בעצמי ובדרך שבחרתי היא הנכס הכי גדול שברשותי. יש משפט טאואיסטי שאומר:

"מי שלא מאמין בעצמו, קשה יהיה לאחרים להאמין בו." (ספר הטאו/ לאו צ'ה/ תרגום: ניסים אמון)

ולסיכום, מה הסוד הגדול של מי שמצליח? מה העצה האחת שהייתי נותנת ליזם? כבר קראתם זאת בכותרת: חרף הכל ולמרות הכל, אף פעם אל תפסיק.

שבוע טוב!

CASSIT

BLOG