תקוות גדולות

זו תקופה עם הרבה שינויים, תקוות גדולות, ואני מרשה לעצמי לחלום בגדול. אנחנו מתכוננים נמרצות לתערוכה גדולה בגרמניה, ואני מנסה להחזיר את עצמי לאיפוס כדי לשמור על קו רציף, על המטרה, ולהיזכר בסיבה שכל זה התחיל. אז איפה הכל התחיל בעצם?

הרבה זמן לא כתבתי לבלוג, היו כמה חודשים סוערים. מסוף פברואר ועד תחילת אפריל, החתולה שלי לולו ואני, היינו הלוך חזור באישפוזים, עד שהיא עזבה אותנו בתחילת אפריל, ונשבר לי הלב. רק בת שש וחצי, אבל החזיקה ארבע שנים עם הסרטן וחיה טוב. אני לפחות מקווה שהיא לא סבלה מידי, היה נראה שהיא שמחה להחליף איתי כמויות גדולות של אהבה.

במאי הבנתי שאני מאוהבת בחברה הזו ושאני לא מוכנה לוותר עליה. הייתה לי הארה, פתאום יכלתי להתרחק קצת מהתמונה ולשאול את עצמי בבהירות, למה אני לא באמת מוצאת עבודה מסודרת ועושה לעצמי חיים יותר קלים, זה הריי צריך להיות לי פשוט. התשובה ברורה: אני איפה שאני רוצה להיות. יש משפט שאומר Find what you love and let it kill you. בהחלט הרגשתי הזדהות עם המשפט הזה בשנים האחרונות, אבל אני שורדת.

ביולי האחרון קרה דבר נפלא וזכיתי בשותף חדש, איש עסקים שרציתי הרבה זמן בשביל כסית אורטופדיקס, ואנחנו מתכוננים לתערוכה בגרמניה. ממשיכים לחפש דרכים לממן את הייצור, משכתבים את כל החומרים. ייצרנו מודלים חדשים לתערוכה ועוד מעט נצלם אותם. נפגשנו עם נספחים מסחריים מ-17 יעדים ואנחנו עובדים עם מכון הייצוא. התחלנו מיתוג מחדש, ובקרוב נשנה לכסית אורטופדיקס את השם, כחלק מתהליך המיתוג. יהיה כסית + משהו אחר.

זו תקופה עם הרבה שינויים, תקוות גדולות, ואני מרשה לעצמי לחלום בגדול. יש הרבה עבודה לא שגרתית, ואני מנסה להחזיר את עצמי לאיפוס כדי לשמור על קו רציף, לשמור על המטרה, על הסיבה שכל זה התחיל. אז איפה הכל התחיל בעצם?

בצבא התגלגלתי להיות חובשת, ושירתתי במחלקת אישפוז יחד עם רופאים ואחיות. שאלתי כמה רופאים על לימודי רפואה. תמיד אהבתי ללמוד על גוף האדם, אנטומיה מרתקת אותי. הרופאים השיבו לי שאמנם מתאים לי להיות רופאה, אך הם תיארו את מקצוע הרפואה כקשה מאוד בארץ. השתחררתי במחשבה על לימודי רפואה, עם חשש לא קטן. בינתיים עבדתי וחסכתי כסף לטיו של אחרי הצבא. עבדתי במשך כשנה כמזכירה במשרד, כסייעת בגן ילדים ובבייביסיטינג ולמדתי ספרדית בשביל הטיול. בגן ביקשו ממני לבנות לילדים סביבון ענקי שנפתח מלמטה לחנוכה, כזה שמחביאים בו בלונים ומתנות. ישבתי על רצפת הגן באושר אינסופי ובלתי מוכר כשבניתי את הסביבון. אחת המשפחות ששמרתי על הבנות שלהן הייתה משפחה אמריקאית, והאמא ליסה תמיד התעניינה בתוכניות שלי. סיפרתי לה כמה אני אוהבת ליצור דברים שמשתמשים בהם, וכמה מאושרת הייתי כשבניתי את הסביבון בגן, והיא אמרה לי בנונשלנטיות, אה, זה עיצוב תעשייתי.

לקח לי הרבה זמן להבין מה זה עיצוב תעשייתי. התחלתי לבנות את תיק העבודות הראשון שלי בטיול בדרום אמריקה. בהתחלה לא ממש הבנתי מה זה, תיק העבודות הראשון שלי כלל שירים וציורים, מביך לומר, וכמובן לא עברתי. עברתי לדירת שותפים גדולה בבן גוריון בתל אביב, נרשמתי למכינה לעיצוב ואז הבנתי מה זה עיצוב תעשייתי. בניתי תיק עבודות שני, ניגשתי בשנה שאחרי והתקבלתי למקום טוב אך שלא נחשב לאחד המובילים בארץ. דחיתי בשנה, התייעצתי עם כמה מעצבים, בניתי תיק שלישי וניגשתי שוב. הפעם התקבלתי למקום הכי טוב בארץ לעיצוב תעשייתי.

באותם שנים של בניית תיקי עבודות, אני זוכרת שראיתי סרט עם הריסון פורד, הנמלט. באחת הסצנות ראיתי מישהו עם פרוטזת יד ואני זוכרת שזה היה נראה לי מרגש ומטורף לגמרי, לעצב איברי גוף עבור אנשים, לא העזתי לקשר את זה למה שאני רוצה, אבל אני זוכרת את ההתלהבות שנצרבה בי אז, לפני בערך 14 שנים.

גרתי בדירה עם עוד שני שותפים והיה לי חבר. לימודי העיצוב היו מאתגרים מאוד, וכל ההתנהלות סביב זה. בשנים הראשונות למדתי בין 4-5 פעמים בשבוע, בין 7-9 קורסים בסמסטר, ועבדתי בשתי עבודות: 4 פעמים שבוע בתור בריסטה (מכינת קפה) ו-3 פעמים כמטפלת ערב קבועה. בנוסף עשיתי חונכות שבועית בקרן אייסף ששילמה לי את שכר הלימוד. לא היה לי זמן לחיי חברה או לשינה. הייתי משלימה מטלות בהפסקות, נשארת ערה רק בזכות הרבה מאוד קפה וקצת שוקולד. עד היום אני זוכרת את הסחרחורת בראש של "לא ישנתי שבוע ואני מעורפלת מקפאין וסוכר". לא תמיד הספקתי לעשות הכל כמו שצריך וקיבלתי שלושה מכתבי אזהרה. מרצים ניסו לשכנע אותי לעזוב, מה שלא הייתה אופציה מבחינתי, אבל זה גרם לי קצת להתרכך, להבין שאני מרדנית, ולהסכים לשים את זה בצד וללמוד מהם.

השנה הרביעית והחמישית היו לא פשוטות אבל קצת פחות עמוסות. פגשתי מרצה מרתק, הוא לא היה קל איתי אך הוא כיבד אותי והאמין בי. בשנה השלישית החבר עבר לגור בחדר שלי בדירת השותפים, ובשנה הרביעית עברנו לגור יחד בדירת חדר וחצי ליד דיזנגוף סנטר. ביקשתי שהמרצה ידריך אותי בפרויקט הגמר. פרויקט הגמר היה בנושא אביזרי בישול לאנשים עם מוגבלויות בידיים. קצת לפני שסיימתי את התואר בהצלחה, בשנה החמישית, אני והחבר נפרדנו, אבל הוא בא להגשה הסופית שלי והתרגש בשבילי. נשארנו חברים לזמן מה גם אחרי הפרידה, ואחרי חמש שנים יחד נפרדו דרכינו.

חיפשתי עבודה בסטודיו לעיצוב וזה לא היה פשוט למעצבת טריה. לאחר התמחות בעיצוב בר קיימא ועיצוב לאוכלוסיות מיוחדות, איבדתי את התשוקה שהייתה לי לעצב רהיטים וצעצועים לעולם עמוס בעיצובים ומתפוצץ מאשפה. במקביל קיבלתי בקשות מכל מיני אנשים לעצב להם אביזרי עזר, ופגשתי במהנדס פלסטיקה הכי טוב בארץ שלשמחתי הציע ללמד וללוות אותי. פגשתי ביצרן ישראלי שיושב בסין ורצה לתרום מבחינה חברתית. את הפיתוחים הראשונים עשה עבורי בהתנדבות וגבה רק עבור פרויקטים בתשלום, וגם הדריך אותי. התייעצתי באופן שוטף עם מרפאה בעיסוק שפגשתי במהלך התואר והתחלתי לעשות פרויקטים יחד עם שלושתם.

ואז הגיע הרגע הזה, אחרי חצי שנה של חיפושי עבודה ושל פרויקט ראשון לאדם עם מוגבלות. אני זוכרת שבאמצע סשן של חיפוש עבודה קמתי מהמחשב, התיישבתי על המיטה והודיתי בפני עצמי שאין לי תשוקה לעצב את המנורה הזו שמחפשים עבורה מעצב, שיש בי תשוקה אדירה לעצב מוצרים שמשפרים חיים של אנשים, ושאני הולכת ללמוד את זה. המשכתי לחפש עבודה ובמקביל פתחתי את סטודיו כסית: www.CassitStudio.com

יחד עם המהנדס, היצרן והמרפאה, במשך שמונה השנים האחרונות בסטודיו כסית פיתחנו וייצרנו פתרונות לאנשים עם מוגבלויות. בזמן הזה לקחתי קורסים בניהול, בשיווק וביזמות. אנחנו עדיין ממשיכים לייצר בסטודיו פתרונות בהזמנה אישית , ובנוסף מייצרים פרוטוטייפים ליזמים ומכינים להם תיק ייצור קל.

לפני כשנתיים התחלתי ללמד עיצוב טכנולוגיה מסייעת במקום שלמדתי בו, ולצד המרצה שהאמין בי.

לפני כמעט 3 שנים פתחתי את כסית אורטופדיקס המיועדת להעביר את הפתרונות האלו לייצור המוני. קיבלתי מענק מרשות החדשנות, נסעתי כמה פעמים לקניה לחקור על אנשים עם מוגבלויות במדינות מתפתחות, הקמתי שם צוות וערכתי 30 הדרכות בבתי חולים ומרפאות. בשנה שעברה נסעתי לדבר על עיצוב לעולם המתפתח בדרום אפריקה. היום יש בכסית אורטופדיקס 35 מוצרים בגדלים שונים – חלקם בפיתוח וחלק מוכנים לייצור.

המרפאים בעיסוק והמורים שפגשתי בקניה ריגשו אותי. הם אנשים מלומדים ומכובדים שעושים עבודת קודש. היו שניגשו אלי בעדינות לשאלה אישית, שאלו על איך אפשר לעזור למטופל מסויים, איפה למצוא פתרונות, ומה אפשר לעשות בכל מיני מקרים. אני זוכרת את העיניים שלהם, אחרי שכבר זכיתי באמונם, מתבוננות בי בלב פתוח. עיניים מלאות באהבה ודאגה. בתקוות גדולות. אף פעם לא הבטחתי להם דברים שלא יכלתי לקיים, אבל תמיד שיתפתי אותם בתקוות שלי. הרגשתי שזה שאני יודעת מה הדרך לעזור לכל כך הרבה אנשים, מחייב אותי ללכת בדרך הזו. באמת לשנות את העולם.

בשנתיים האחרונות ערכנו מחקר שווקים גלובלי עם אוניברסיטה בארה"ב, וגילינו את כל השווקים המעניינים ברחבי העולם - המתפתח והמפותח. עכשיו אנחנו מתכוננים לתערוכת MEDICA בגרמניה, שהיא התערוכה הגדולה בעולם לציוד רפואי, כדי למצוא שם שותף אסטרטגי ומפיצים. היא תתרחש בדיסלדורף בין ה11-15 לנובמבר.

אחזור לכאן לדווח אחרי שנחזור, בינתיים, גמר חתימה טובה!

CASSIT

BLOG